<h1>הבתים — שערי טרפות שער אחד עשר</h1>
<h2>דף עג:</h2>
בשר המדולדל בבהמה ואבר המדולדל בה, אם אינו יכול לחזור ולחיות אעפ"י שלא פירש אלא אחר שנשחטה אסור ואין לוקין עליו, ואם מתה הבהמה רואין אותו כאילו נפל מחיים לפיכך לוקין עליו משום אבר מן החי, אבל היכול לחזור ולחיות אם נשחטה הבהמה הרי זה מותר, לר"ם.
<h2>דף עו:</h2>
עצם שנשבר אם היה הבשר או העור חופה רוב עביו של עצם הנשבר ורוב היקף השבר הרי זה מותר, ואם יצא העצם לחוץ הרי האבר אסור, וכשישחוט הבהמה או העוף יחתוך מקום השבר וישליכנו והשאר מותר, לר"ם. לשון ההלכה אם היו עור ובשר חופין, ויש מן הגדולים שכתב שצריך שיהיה החופה רוב בשר או כולו בשר, והר"ז כתב שיהיה בו עור ובשר, היו גידים בין בשר לעצם הרי הוא מציל אעפ"י שאין שם בשר, אבל גוזל וכיוצא בו שהוא רך העור לבדו מגין, כתב ה"ר שלמה ויראה לי שעור לבדו אינו מציל אפילו בעוף, לדעת כל הפוסקים ארכובה הנמכרת עם הראש במקום שאין בו בשר העור מגין בו, ופסק הר"ם נראה לנו עיקר, שעור בלא בשר מגין בכל מקום. כתב הר"ז יצא לחוץ שאמרו בין יצא לאויר העולם בין נכנס לפנים לחלל הגוף צריך שיהיה חופה רוב [עביו] ורוב הקיפו, והראב"ד כתב אם יצא ממקומו דרך פנים אין צריך עור ובשר חופה אותו וזה עיקר, מה שכתב הר"ם אם יצא העצם לחוץ הרי האבר אסור, לא נתברר לנו כי לפי ההלכה נראה שכל זמן שעור ובשר חופין את רובו האבר מותר. איסור שאמרנו בדבר זה יש מי שכתב כל האבר שבו השבר אסור, ויש מי שאמר שאינו אסור אלא עד מקום השבר, וכן נראה מלשון הר"ם, גידין הרכים אינן כבשר, יש מי שכתב שדינן כעור, והר"ם פסק גידין הרכים אינם חשובים כבשר, נראה שדעתו שאינו מגין.
<h2>דף עז.</h2>
נשבר העצם ונפל מקצתו הואיל [ואין] (ו)עור ובשר חופין רוב עביו ורוב הקיפו אעפ"י שעור ובשר חופה רוב הנשאר ממנו הרי זה אסור. נשבר העצם והיה הבשר חופה את רובו, אם היה אותו בשר מרוצץ או שנתאכל כבשר שהרופא גוררו או שהיה מתלקט הרוב ממקומות הרבה, או שהיה הבשר שעליו נקבים נקבים או שנסדק הבשר, או שנקדר כמין טבעת, או שנגרר הבשר מלמעלה עד שלא נשאר על הבשר אלא כקליפה, או שנתאכל הבשר מלמטה מעל העצם שנשבר עד שנמצא הבשר החופה אינו נוגע בעצם, בכל אלו מורין לאיסור עד שיתרפא הבשר, ואם אכל מכל אלו מכין אותו מכת מרדות, לר"ם. נגרר הבשר שכתב הר"ם לשון ההלכה בזה נקלף, ויש מי שביאר נקלף שאינו דבוק בעצם, וביאור הר"ם עיקר. ויש מי שביאר ניקב ונסדק שנאמר בזה הוא בעצם, והראשון עיקר. מן ההלכה נראה אם נקדר כמין טבעת כשרה [אם] מסרטו בעצם ומעלה ארוכה, והוא שהעצם מחזיק בשלו ונדבק בבשר יפה, ויש מי שביאר והוא שנדבק הבשר עם העצם על ידי רירין, ופסק הר"ם בזה לא נתברר לי.
